אז... גם אני החלטתי לכתוב בלוג. ולא סתם בלוג, בלוג אופנה.

תשאלו למה? לא יודעת בדיוק למה. סתם. קמתי בוקר אחד והתחשק לי להנציח את אהבתי לאופנה (ולכתיבה) על גבי הנט. בלוג יכול להיות היומן שמעולם לא היה לי כשהייתי קטנה. וחוץ מהעובדה שכל העולם ואשתו יכולים לקרוא את מה שאני כותבת, אם מסתכלים על זה מהצד החיובי אז זה דווקא יכול להיות ממש אחלה. אם העולם ואשתו יתעניינו באמת במה שיש לי להגיד אז זה בטח סימן טוב. לא?

בכל אופן, ככה בשביל ההתחלה, קבלו חמישה דברים שאתם לא יודעים עליי:

1. קוראים לי מיכל

2. אני עובדת בעבודה שאני ממש נהנית בה.

3. גיליתי שבחדר כושר, צפייה בערוץ האופנה עוזרת להפוך את 40 הדקות של העינוי הסיני המתמשך שנקרא "קרוס טריינר" למשהו הרבה יותר נסבל. וכבונוס - אני מקבלת השראה ורעיונות מה ללבוש למחרת...

4. אני שונאת מסג'ים. כן... יש גם פריקים כאלה.

5. אני חולה, חולה, חולה, חולה (באקצנט עדי אשכנזי טיפוסי) - על גלידת שוקולד ועל כל מה שיש בו שוקולד.

6. אני ד"ר. אבל לא מהסוג שמרפא חולים - אז אל תחפשו אותי אם פתאום מישהו נחנק ליידכם.

טוב נו, אז שיהיה שישה דברים שלא ידעתם עליי. מי אמר שתמיד צריך לדייק בכל מה שאומרים?

ועכשיו אחרי שעשינו הכרות מעמיקה (נשאר רק הקטע עם ההורים וזהו), אני יכולה לספר לכם שביום רביעי, כשעם ישראל ואשתו (או במקרה הזה, ותרשו לי להיות שוביניסטית לשניה, סביר להניח שרק אשתו) עמלו על בישולים, גבינות ופשטידות (שבועות נו...), הבזיקה במוחי המחשבה שבטח לא יהיה אף אחד בים (כי עם ישראל עורך קניות עם/לאשתו ועומד בתור לקופה בסופר) ועל כן באופן ספונטני אחרי העבודה (מה לעשות, עובדים אצלינו בערב חג. קבלו תיקון קל לסעיף 2 בחמישה דברים שאתם לא יודעים עליי) נסעתי לים.