נוסטלגיה מהאוניברסיטה

בשבוע שעבר נפגשתי עם נינה במקום שהפך להיות הקבוע שלנו (כשאין כוח/זמן/רצון/חשק להרחיק עד לקניון רמת אביב או דרומה יותר, עזריאלי) - קפה ארומה בבית התפוצות באוניברסיטה...

האמת, שאני לא צריכה לקטר יותר מידי, כי החל מיום רביעי, אני לא יודעת אם ייצא לנו להפגש בכלל אחרי שעות העבודה (או ביניהן...) עקב העתקת מקום עבודתה של נינה.

אני לא יודעת אם מותר לי לספר את זה ככה קבל עם ובלוג, אבל אני אקח את הסיכון: נינה עובדת בחברת סטרט-אפ חביבה שישבה עד היום באוניברסיטה. לכן היה לנו יחסית קל להפגש. אבל החל מיום רביעי המצב הולך להשתנות כי הם עוברים ליבנה.

בכל אופן... אחרי המפגש הקצר בארומה, קפצתי עם נינה חזרה למעבדה באוניברסיטה, אותה מעבדה שגם אני עבדתי בה עד לפני שנה וחצי בערך. נכנסו אל החדר שבו ישבנו יחד בערך 6 שנים ואני חייבת להגיד שהיה לי ממש עצוב...

יש המון המון זכרונות בחדר הקטן הזה - תמונות מהטיול שעשינו נינה, רעיה, טניה ואני כשנסענו לכנס ברומא, תמונות עם תחפושות מכל מיני פורימים למיניהם, משנים שונות - חלק עם אנשים שעזבו את האוניברסיטה עוד לפנינו, חלק קטן מהתמונות כבר עם אנשים חדשים (שעוד יטחנו הרבה שעות מעבדה עד שיסיימו), חמשת השולחנות שנשארו מסודרים בדיוק באותה צורה, אבל בשלושה מהם כבר יושבים סטודנטים אחרים... והחל מיום רביעי, עוד שולחן אחד יישאר ריק, השולחן של נינה )-:

אבל ככה זה, life goes on...

ועמנואל (המנחה שלי בדוקטורט) סיים לגדל עוד דור אחד של ד"רים מוצלחים (-:

ובאווירה אופטימית זו, הנה מה שלבשתי באותו יום:

לבשתי:

חולצה - JOYA

חצאית - גולף

סנדלים - חנות כלשהי בגבעתיים

תיק - חנות מעצבים בראשל"צ

עגילים - קסטרו

טקס קבלת דוקטורט!!!

סוף סוף פגשתי את נינה ולקחתי ממנה את הדיסק עם התמונות מהטקס.

אמנם באיחור מטורף כי הטקס עצמו היה לפני שבועיים וחצי בערך, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.

היה אחלה ערב: התכנסות בהתחלה לצורך קבלת תגי שמות וסידור של כולם בטורים ואיך אפשר בלי, סשן צילומים כמובן.

אח"כ הגיע שלב הנאומים, עליה לבמה (מלווה כמובן בצילומים), קבלת התעודות וירידה מהבמה (כבר אמרתי צילומים?).

בתום הטקס היה סשן צילומים נוסף, הפעם בסגנון "חופשי"...

אח"כ יצאנו נינה, רעיה ואני עם חברים (חלקם ד"רים וחלקם ד"רים לעתיד, עניין של שנה-שנתיים) לאפטר פארטי מטורף.

אז הפעם בלי יותר מידי מילים, הנה כמה תמונות של נינה, רעיה ושלי - "שלושת המוסקיטריות".

אה!!! מתחת לתחפושת הלא-מחמיאה-בעליל-גדולה-עליי-ב-17-מידות, לבשתי שמלה של קסטרו, שחורה כמובן שמכבדת את המעמד (-:

אחלה הרצאה!

איזה כיף, אני אחרי!!!

העברתי היום הרצאה בעבודה, בנושא דיי משעמם. הייתי צריכה לשתות 3 כוסות קפה לפחות תוך כדי הכנת המצגת כדי לא להרדם.

אני חייבת להודות - נורא, נורא, נורא התרגשתי לפני.

ממש הרגשתי שהלב דופק והידיים קצת מזיעות - מינימום, כמו איזה תיכוניסט לפני בגרות במתמטיקה (מועד ב', כשאין ברירה והפעם חייבים לעבור).

אבל מה שכן, לפי מה שאמרו לי אח"כ, הלחץ וההתרגשות לא יצאו החוצה ונראיתי קולית לגמריי. איזה מזל!

בכל אופן, לפי התכנון, לבשתי את השמלה החדשה מקסטרו עם העליונית הלבנה שקניתי לפני 4 שנים ברומא (יפה שהיא החזיקה כ"כ הרבה זמן).

התאמתי לכל זה נעליים אדומות, כי ידוע שכחול-לבן-אדום הולך יחד יפה. ולראייה: ארה"ב, בריטניה, צרפת, נורווגיה (וגם מסתבר קוריאה הצפונית, אחרי חיפוש קצר באלבום הכדורגל של אחי) חושבות כמוני.

לבשתי:

סנדלים - naturalizer

שמלה - קסטרו בע"מ

עליונית - רומא

תיק - Anne Klein מניין ווסט

שעון ועגילים - מגנוליה

טסט לאוטו, או: שופינג בשוק הפשפשים והסביבה

"טסט לאוטו" - לא נראה לי שנולד הנהג שצמד המילים האלה לא עושה לו כאב ראש, רק מהמחשבה. ואני כנהגת שנכנסה לסירקולציה לפני חצי שנה בערך, לא מיוחדת בנושא.

מה שכן, אני פתרתי את הבעיה בצורה שרק בחורה יכולה לפתור בעיה מסוג כזה: קמתי מוקדם בבוקר יום שישי (כבוד!)והפקדתי את היונדאי גטס 2005 שלי (או בלשון אנשי ההייטק שמקבלים אותן מהעבודה - גטס'לה) בידי מוסכניק מוכשר ואמין, שהוסמך למשימה. ב- 8 בבוקר החתמתי כרטיס אצלו במוסך ונשלחתי לשלום עם הבשורה: "ב- 12 היא תהיה מוכנה".

כל שנותר לי לעשות היה להרוג 4 שעות (בלי אוטו כמובן).

אז מצד אחד, אזור של מוסכים שלא קרוב לאף קניון עם מזגן לא נשמע מי-יודע-מה להסתובבות ב- 30 מעלות חום, מצד שני... לא היו לי יותר מידי ברירות.

אז עשיתי לי סיבוב בשוק הפשפשים. אני חושבת שזו אולי הפעם השנייה שאני שם בכל החיים שלי. אני לא יודעת אם תמיד זה היה ככה או שזה רק בזמן האחרון, אבל גיליתי שם דיי הרבה חנויות מעצבים, בעיקר של תיקים ואקססוריז למיניהם. באחת מהן ראיתי תיק מהמם בצבע פודרה בהירה. באמת שהוא היה מדהים (וחבל שלא צילמתי). אבל לא התחשק לי להוציא 1225 ש"ח עליו כשאפילו אני יכולה להודות שיש לי באמת הרבה תיקים. לכן כפיצוי קניתי שרשרת חמודה כסופה עם תליון מיוחד וגדול.

מה קניתי בשוק? בשוק עצמו, כלום. עד כמה שהיה נחמד להסתובב ולספוג את האווירה, אני לא מהטיפוסים שיקנו משהו "יד-שנייה", בטח לא כשמדובר בבגד או נעליים. וכל שאר הפיצ'פקעס שיש שם לא דיברו אליי יותר מידי - סתם עוד משהו שלא יהיה לי אח"כ איפה לשים.

הייתה חנות שבחלון הראווה שלה הייתה חגורה בחרדל מז'מש. לצערי החנות הייתה סגורה בשעות המוקדמות של הבוקר וגם אחרי שעשיתי שני סיבובים ושוב חזרתי לשם אחרי 10 בבוקר, היא עדיין הייתה סגורה...

כנראה שהחגורה הזו לא תהיה שלי, איזו אכזבה. לפחות הצלחתי לצלם תמונה שלה מהחלון. תמונה לא איכותית (ורואים את הרגל שלי בהשתקפות של החלון) אבל הייתי חייבת כדי שתראו כמה שהיא יפה:

והדבר הבא הזכיר לי שעדיין לא לקחתי את התמונות מטקס קבלת הדוקטורט מנינה(לכן לא העליתי עדיין פוסט עם חוויות מהטקס ותמונות עם הגלימה והכובע. מקווה שזה יהיה בקרוב):

כשיצאתי מאזור השוק והמשכתי לכוון של המוסך, נתקלתי בסניף של קסטרו עם שלט ענק בכניסה של 50% על כל החנות. 10 שניות של שהייה בחנות עזרו לי להבין שכמובן לא כל החנות ב- 50% אלא רק חלק כנראה (ועד עכשיו אני לא יודעת לאיזה חלק הם בדיוק התכוונו) וכוונת השלט הייתה "עד 50%".

בכל אופן, מצאתי שם שמלה כחולה כהה, מנוקדת בלבן, שמסתבר שהיא בכלל לא נכללת במבצע ועליה לא הייתה אף הנחה. ברור, לא?

וזו השמלה:

וזה הכיס של השמלה:

והכפתורים מקדימה (ואני חייבת להגיד שמאד אהבתי שהם בצבע נחושת צהובה, בצבע מאט ולא מבריק):

ביום ראשון הקרוב אני צריכה להעביר הרצאה בעבודה. אני חושבת שאלבש אותה עם עליונית לבנה שתעניק לה מראה הרצאתי (-:

והשרשרת (על רקע הגופיה הירוקה שלבשתי):

והנה השרשרת על אמא שלי:

ושכחתי להגיד את הדבר הכי חשוב - הגטס'לה שלי עברה טסט! קולולו, מזל טוב. אני גאה בה.

סקיני מיני

ביריד הסמפלים בבית טפר, עליו סיפרתי לכם כאן:

http://clcnfs.blogspot.com/2010/05/freemove.html

רכשתי את הג'ינס הסגול חציל החדש שלי, שיצא ככה שבמקרה הוא מתאים לתיק שקניתי בברצלונה. אז עכשיו יש לי תירוץ נוסף ל"בשביל מה לכל הרוחות את צריכה תיק סגול מעושן שעלה כמו החיים" ואני יכולה להרגיש שלמה ומאושרת.

אה! וחשוב לציין שיש לג'ינס הזה שני ריצ'רצי'ם מגניבים וסופר אפקטיביים, כי חוץ מזה שהם מוסיפים ליופי ולמיוחדות שלו, הם דיי הכרחיים - אי אפשר פשוט להכניס את כף הרגל לתוך הג'ינס בלי לפתוח את הריצ'רצ'. בחיי. ניסיתי. יותר מפעם אחת. אז כאן אפשר לראות את הריצ'רצ' (-:

לבשתי:

מכנסיים - Meltin' Pot

חולצה - זארה

סנדלים - חנות כלשהי בגבעתיים

תיק - ברצלונה, קיץ 2009

עגילים - מגנוליה