בשבוע שעבר נפגשתי עם נינה במקום שהפך להיות הקבוע שלנו (כשאין כוח/זמן/רצון/חשק להרחיק עד לקניון רמת אביב או דרומה יותר, עזריאלי) - קפה ארומה בבית התפוצות באוניברסיטה...
האמת, שאני לא צריכה לקטר יותר מידי, כי החל מיום רביעי, אני לא יודעת אם ייצא לנו להפגש בכלל אחרי שעות העבודה (או ביניהן...) עקב העתקת מקום עבודתה של נינה.
אני לא יודעת אם מותר לי לספר את זה ככה קבל עם ובלוג, אבל אני אקח את הסיכון: נינה עובדת בחברת סטרט-אפ חביבה שישבה עד היום באוניברסיטה. לכן היה לנו יחסית קל להפגש. אבל החל מיום רביעי המצב הולך להשתנות כי הם עוברים ליבנה.
בכל אופן... אחרי המפגש הקצר בארומה, קפצתי עם נינה חזרה למעבדה באוניברסיטה, אותה מעבדה שגם אני עבדתי בה עד לפני שנה וחצי בערך. נכנסו אל החדר שבו ישבנו יחד בערך 6 שנים ואני חייבת להגיד שהיה לי ממש עצוב...
יש המון המון זכרונות בחדר הקטן הזה - תמונות מהטיול שעשינו נינה, רעיה, טניה ואני כשנסענו לכנס ברומא, תמונות עם תחפושות מכל מיני פורימים למיניהם, משנים שונות - חלק עם אנשים שעזבו את האוניברסיטה עוד לפנינו, חלק קטן מהתמונות כבר עם אנשים חדשים (שעוד יטחנו הרבה שעות מעבדה עד שיסיימו), חמשת השולחנות שנשארו מסודרים בדיוק באותה צורה, אבל בשלושה מהם כבר יושבים סטודנטים אחרים... והחל מיום רביעי, עוד שולחן אחד יישאר ריק, השולחן של נינה )-:
אבל ככה זה, life goes on...
ועמנואל (המנחה שלי בדוקטורט) סיים לגדל עוד דור אחד של ד"רים מוצלחים (-:
ובאווירה אופטימית זו, הנה מה שלבשתי באותו יום:
לבשתי:
חולצה - JOYA
חצאית - גולף
סנדלים - חנות כלשהי בגבעתיים
תיק - חנות מעצבים בראשל"צ
עגילים - קסטרו
.jpg)
קראתי ושוב נהיה לי עצוב... בהתחשב בעובדה שעכשיו לא נכיר את החדר בכלל, הפכו שם את הכל לאחר שעזבתי. ואנחנו חייבות להיפגש!!!
השבמחקשלחתי לכן הרגע בפייס משהו לגביי מסיבת אופנה במתחם התחנה - וחסר לכן שאתן לא באות איתי הפעם!!!!!!!
השבמחק