סינדרלה

מחלת הנעליים שלי חייבת להפסק!!!!!!!!!!!!!

רק הקיץ הזה לבד (ובאמת שאני כבר מתחילה להתבייש... לא נעים לי מעצמי אפילו) קניתי 7 זוגות כפכפים וסנדלים והיום הצטרפו להם בחדווה לאוסף עוד שניים. אז מצד אחד, באמת שהגזמתי... מצד שני... סוף של הסוף של הסוף עונה - שאני לא אקנה?

היום גיליתי חנות OUTLET של ניין ווסט, ככה על הדרך כבונוס: המטרה שלי הייתה בכלל לקנות כמה בגדים לחדר כושר, כי תכלס, התחום הזה של ביגוד לחדר כושר הוא דיי מוזנח אצלי. יש לי שני טייצים ושלוש חולצות שאני כל הזמן חורשת ומחליפה ביניהם (והם בעצמם גם די דומים, ככה שיוצא שאני מגיעה לחדר כושר כשאני נראית דיי אותו הדבר רוב הזמן) וזה כבר מתחיל להיות דיי פאטתי כל העסק. אז אחרי שחזרתי היום משעת העינוי הקבועה של יום שישי בח"כ ואחרי שפצחתי במקלחת קצרה (אין הרבה מים במדינה!!!), נסעתי לחדש את מלתחת הכושר שלי.

יצאתי עם 3 זוגות מכנסי טייץ (אחד בחום באורך 3/4 של ריבוק, אחד בשחור עם שני פסים אפורים באורך 3/4 של פירמה לא ידועה ואחרון בשחור באורך מלא של אדידס, לחורף) ושתי חולצות של אדידס.

ואחרי שסיימתי עם משימות הספורט, פתאום נגלה לעיניי חזון אחרית הימים בדמותה של חנות נעליים ענקית של ניין ווסט. עכשיו, בסדר, חנות של ניין ווסט. מי ישמע. לא כזה שוס, יש אותן בכל קניון מצוי. אבל!!! כל הנעליים בחנות עלו 150 שקל. שווה, לא? היו שם הרבה דגמים שאהבתי, אבל לצערי, כמעט כולם היו ענקיות, המידה הכי קטנה הייתה לרב 37 או 36.5 כשאני 36 ולעיתים רחוקות בניין ווסט אפילו 35.5.

אבל בכ"ז הצלחתי למצוא 2 זוגות: כפכפים שטוחים טורקיזיים ונעלי סינדרלה על עקב סיכה בחום-ברונזה.

ולהלן הממצאים בתחום ההנעלה (והרשו לי להניח שהממצאים בתחום הספורט פחות מעניינים):

אקזיביט איי:

אקזיביט בי: